שאלות מרכזיות שעלה הפעם
מה קורה אם מישהו מתמכר לפנטזיות של מין עם קנגורו? האם כדאי לשקול מחדש את ההגדרה של אבחנה פסיכיאטרית של “שדודו של השטן”? והאם קיימת תופעת התמכרות תלויה בפורנוגרפיה?
המשמעות של השמות והקטגוריות
המונח “התמכרות לפורנוגרפיה” הוא מקרה מובהק של תווית שניתנת לתופעה מסוימת, והמשמעות שלו היא בעצם שאלה של שם ותפיסה. מה שמשנה זה איך אנחנו מגדירים ומסבירים את התנהגותם של אנשים. לדוגמה, חשוב להבין שהגדרות כמו “ברחשים”, “שונאי נשים” או “נמפו” (מפסיק להנות מחדירה) משמשות לתיאור סוגי אישיות, ולעיתים מתלוות לשיפוט אתי או נפשי. כך גם עם המושג “התמכרות לפורנוגרפיה” שהומצא לא מזמן על ידי קהילת המייצגים של טכנולוגיות ההתמכרות, ולא על ידי מטפלים מקצועיים בתחום המין והנפש.
עובדות שהמשותף לכולן
להלן שני עיקרים שאותם מקובל להניח כמוסכמים על ידי רוב האנשים:
- קיימים אנשים שמחוברים יותר מדי לפורנוגרפיה, או שמתנהגים באופן הפוגע במטרות, בערכים או במחוייבויות שלהם בחיים.
- קיימים צרכני פורנוגרפיה שאש שלהם מתעוררת אצל בן/בת הזוג שלהם בשל העובדה שהם צופים בפורנוגרפיה, בכמות או בתוכן, או בשל העובדה שהם עושים זאת בבית משותף.
שאלות עקרוניות שנשאלות
מתוך העובדות הללו נולדות שאלות שמעסיקות מטפלים ואולי גם קובעי מדיניות ציבורית, כגון:
- מי רשאי להכריע האם אדם סובל מבעיה עם פורנוגרפיה?
- האם לאדם שמבקר בפורנוגרפיה יש זכויות בחדר פרטי שלו? והאם יש לבן/בת הזוג זכות להפוך את הבית לסביבה נטולת פורנוגרפיה?
- אם זה לא “התמכרות לפורנוגרפיה”, אז מה כן, ואיך ניתן לעזור לאנשים שסובלים מכסות?
התמודדות עם מצבים ביום-יום
בקליניקות שלי אני פוגש אנשים המתמודדים עם הפורנוגרפיה באופן ישיר, וכן כאלה שמתמודדים עם השותפים שלהם לצפייה בפורנוגרפיה. כאשר מטפלים שמתיימרים לטפל באתגרי ההתמכרות לפורנוגרפיה טוענים שאני לא מבין את הכאב שמוטל על האנשים האלה, אני משיב באמונה ובביטחון – אני עובד עם אנשים אלה שבוע אחר שבוע, במשך עשרות שנים. לא להבין את הכאב שלהם? זה פשוט לא מציאותי.
הבדלים בין התמכרות אמיתית לתופעות אחרות
כאשר מדובר באדם אמיתי המכור לסמים קשים כמו הירואין או אקסטזי, סימפטומים של גמילה כוללים הקאות, הזיות, קושי לישון, הגעה למצב של חירום גופני, כאבי בטן קשים או מיגרנות. זוהי ישות של כאב עמוק וחרדות קיומיות.
לעומת זאת, עבור אדם המכור לפורנוגרפיה, תסמיני הגמילה הם בדרך כלל חוסר סבלנות, עצבנות, אולי הפרעות בתפקוד במקום העבודה, אך אין כאן תסמינים פיזיים קשים או תודעה מעורפלת בסגנון של התמכרות לסמים קשים.
זה מקביל לתקופת ההפסקה ממעשה המין עצמו, כאשר כמעט כל אדם יסכים שישנה חווית אי נוחות או חוסר נוחות זמנית, אך זו אינה אזהרה של אבחנה רפואית, אלא תופעה שגרתית של פירוק התמכרות, שיכולה להתממש גם באמצעות שימוש בדמיון, וזמן קצר לאחר מכן החיים נמשכים כסדרם.
הטעויות הנפוצות באבחנה
אנשים מבלבלים לעיתים בין ההשפעות של הפסקת צפייה בפורנוגרפיה לבין ההשפעות של הפסקת פעולת המין עצמה. ומבחינה רפואית, גם הפסקה של הצפייה בפורנוגרפיה וגם ההפסקה של המלאכה עצמה אינם קרובים להיוועות של תופעת גמילה אמיתית מסמים או התמכרות חמורה.
המשמעות של “התמכרות לפורנוגרפיה”
הכינוי “התמכרות” הוא, במקרה הטוב, מטאפורה. אנשים רבים מוציאים מאות מיליוני דולרים לטיפול במטאפורה זו, ומאמינים כי הם “חולים” ומפתחים תהליך של “החלמה” מהמטאפורה שנקבעה להם. לעומת זאת, טיפול מקצועי שממוקד בהעצמת היכולת האישית לקבל החלטות נכונות, בהגברת המודעות לערכים האישיים וביצירת אחריות פנימית היא המטרה האמיתית של הטיפול.
דיון תרבותי ומוסרי על מיניות
החברה האמריקאית ותרבות המערב בכלל מצויים מול משבר מוסרי שנובע משליטה ומביקורת על הנושאים הקשורים לסקס. לאורך ההיסטוריה, שוחחו האמריקאים על מיניות בדרכים שונות, הכוללות שיח על מוזיקה רוק, אלימות מינית, תפקידי נשים, אמצעי מניעה, מושגים תקשורתיים ומדיניים כמו הקומוניזם, קהילות הלהט”בים, ואף נושאי גזע.
בעולמנו כיום, הדיון על מיניות מתפתח אל נושאים כמו פורנוגרפיה, והחברה משתמשת בכך ככלי למלחמה במיניות עצמה. נושאים כמו חשד שפורנוגרפיה גורמת לאונס, מחריבה נישואים, ממכרת צעירים או יוצרת סטיות, משמשים תירוץ לשיח על השליטה במיניות האנושית, בעוד שבמציאות, המדיה מפנה את הדיון האמיתי אל מחוץ לשותפות אישית, אל הלב והנפש.
המושג “מגפה” של הפורנוגרפיה
התייחסות לבעיה כ”מגפה” משקפת פחדים והיסוסים, אך היא אינה משקפת מציאות ודאית. אם הכוונה במונח “מגפה” היא לכמות גדולה של פורנוגרפיה ואנשים הנמצאים בצפייה מוגברת ולחלקם אפילו חרטה, אז כן, קיימת תופעה כזו. אך אם הכוונה לבעיה שהינה הרסנית, בלתי מוכרת ובלתי ניתנת לשליטה, מדובר בהגזמה מופרזת.
השפעות הרסניות של הפחד והכעס
הפחד והכעס הלא רציונליים הקשורים בפורנוגרפיה מחוללים נזק גדול יותר מאשר הפורנוגרפיה עצמה. כל מונח הכולל תסכול, אשמה, שנאה עצמית ותביעה מוסרית מובילה לפגיעות קשות. ואני מוצא את עצמי רגיש כלפי התחושות הקשות הללו, כי ביד בעומק הימים, החשש והייאוש שאוחזים באנשים שרואים בפורנוגרפיה כלי שמסכן את הכוח והביטחון העצמי שלהם, הם קשים ומכאיבים מאוד.