לאחרונה כתבתי על הבעיות שהמבט הגברי עלול לגרום לנשים. כתיבה על הנושא הזה עזרה לי להבין שגם גבר שנחשב ל”מושלם” או “הכי מגניב” עדיין יכול ללמוד ולהשתפר בנושאים הקשורים להיבטים המוסריים של מבט, יחס ומיניות.
כמובן, אין צורך להיות מומחה בנושא מיניים או בעל תודעה חברתית מפותחת כדי להבין שמעשי תקיפה מינית הם אסורים, ושאף אדם לא זכאי ליחסי מין עם אחרים, גם אם הוא נחשב ל”כוכב” או יש לו מעמד חברתי גבוה. ההבנה הזאת היא בסיסית וחשובה לכל אדם בוגר ובריא בנפשו.
מי שאינו מודע לכך למעשה נמצא בשלב התפתחותי חסר, או במילים יותר טכניות – הוא אדם שאינו מבין את החשיבות או ההשלכות של מעשיו, חוסר תפקוד רגשי, או אדם שיש בו תכונות של חוסר ביטחון, עוינות או אגוצנטריות קיצונית. דוגמה לכך היא אדם כמו דונלד טראמפ, שחלילה לא נאמר שזה מתאים אליו, אך ככל הנראה משקף תכונות של גבריות מזויפת ואלימה.
אבל המאמר כאן לא עוסק בכך.
הנושא המרכזי כרגע הוא ההתרשמות המגעילה של הציבור מראיונות עם טראמפ—מאנשי המפלגה הרפובליקנית ועד לבוחרים הפשוטים—שמגיבים בסלידה כלפי התנהגותו המיניות וההתנהגות הלא אחראית שלו. לא מדובר כאן על טראמפ הפוליטיקאי, אלא על טראמפ שהתנהגותו המינית הפכה להיות לנקודה המרכזית של העניין.
רשימת הדמויות שבעוד שעות או ימים מצידן מודיעות על ניכור כלפיו הולכת ומתארכת, והן כוללת דמויות בולטות כמו פול ריאן, ג’ון מקיין, ארנולד שוורצנגר, נשים שמבלות בארוחות בוקר, סטודנטים שמוחים כנגד “תרבות האונס,” וגברים לבנים שמדברים על חינוך בנותיהם. כל אלו במשותף מוותרים על התמיכה בטראמפ בשל הקלטות שפורסמו בהן הוא מתאר במפורש חיזור אחר נשים, מכנה את איבריהן “חתלות”, מדבר על פיתוי נשים נשואות, ומספר על המשיכה המינית שהוא משדר היותו כוכב.
זה מה שגרם למבוגרים רבים לסגת מתמיכתם בו: טראמפ, שנפלט מהפה שלו, מתפאר באלימות מינית ובמיניות המושכת שלו באירוע פרטי חסר מעצורים.
כמובן, זה מעורר בתורו סלידה. אך כל מה שקרה עד כה—מה שהוא אמר, מה שעשה—הוא למעשה רק חלק קטן ממה הציבור חש או מרגיש כלפי מין ויחסים אינטימיים. התגובה שנראית לעיתים היא יותר על פי רגשות של פחד, גועל, שיפוטיות קיצונית ותפיסות מעוותות על מיניות, מאשר על המקרה הספציפי של טראמפ.
המצב מחמיר כשחלק ממתנגדיו מנסים לייחס לדעות מכשילות או פחדניות שלהם את הזעם המופגן אל טראמפ. הם מנסים להציג את ההתנגדות שלהם כלפיו כהתנגדות מוסרית ואמיצה, אך למעשה הם מכסים על חוסר ההבנה או הפחד הבסיסי שלהם מהנושאים המיניים.
אנו נראה כי חלק ניכר מהמתנגדיו של טראמפ התמקדו בפסילת המקרים שחשפו את הבעיות המוסריות שלו, אך לא היה עבורם קשה להעניק לו תמיכה קודם לכן, אפילו בזמן שהביע התבטאויות חותרות ליחסים לא מוסריים ואלימים כלפי נשים. תומכי טראמפ, שמחו לפני כן לתמוך בו גם כשדיבר על נושאים עקרוניים אחרים, נשארו שותקים או מחרישים כשהתגלתה טבעו המיני האגרסיבי והאלים.
הדבר שנכון יותר וחשוב יותר מכל הוא שההתנהגות של טראמפ חושפת את ההבדל בין רמת הפחד והפרנויה שלו לעומת המציאות הכללית של החברה. הוא קידם והגן על אג’נדות שנוגעות ליחסי מין באור שליל, ויצר תחושות של חוסר אמון ואי־ביטחון כלפי המערכת הפוליטית והחברתית, תוך שהוא מצייר את עצמו כקורבן ומי שמנהל תעמולה לשבירת הסדר הדמוקרטי.
הוא טען שהבחירות علیه הן מזויפות והזהיר שיכול לעלות באש אלימות, ושאף לתמוך באלימות פוטנציאלית כחלק מהקמפיין הפוליטי שלו. הוא ניסה לטעון כי תוצאות הבחירות מפוקפקות, ואף רמז שאדם שיבחרו ייתכן שיימצא מטרה לטרור וקנאה, כולל איום ברצח, הכל כדי לזרוע פחד ואי־ביטחון בחברה כולה.
המנטליות הזו של טראמפ מזכירה מדינות בהן השלטון הלא-דמוקרטי שולט באופן שמעורער את היסודות של משטר דמוקרטי, ומסוגל לזרוע אנטגוניזם, שנאה, פחד ואלימות. מדובר על סגנון של משטר שיכול להחליש את המבנה של משטר דמוקרטי קיים, וליצור מצב של חוסר אמון ומעורבות אלימה בחברה.
מדהים שכמה מחברי הסנאט והקונגרס, נציגי המפלגה הרפובליקנית, ומאות מצביעי היקף באו לכינוסי המפלגה תפסו את הבעיות האמיתיות של טראמפ—כגון היותו אדם שמזלזל בערכי השלטון והחוק—אך עדיין סירבו לראות את ההתבטאויות המיניות וההתנהגות האלימה כגורם שמונע ממנו להיות מועמד ראוי לתפקיד הנשיאות.
ומעניינת השאלה אם אכן אנשים מופתעים ממה שהם מגלים על טראמפ. לאחר כל ההצהרות, ההסחות, ההתגוללות על נשים והתבטאויות המזדיינות, בלתי מפתיע לראות שתוצאות הפגנות הפומביות על אופיו החיצוני והפנימי של קמפיין טראמפ יותר מחזקים את ההשערה כי הוא אדם בעל נטיות של אלימות, גזענות, ואי־שוויון מגדרי.
לסיכום, כל מגע בלתי בהסכמה או חוסר כנוּת מכל סוג שהוא הוא פסול, מזיק ומרחיק לכת לחברה. אולם, כל מי שמאמין שהעבירות המיניות קשות יותר מנושאים אחרים כמו שחיתות פוליטית, שחיתות מפקדת, או שחיתות כלכלית—ומדובר על מעשים שטראמפ עודד וחווה—יש לו הבנה מוטעית, ופחד לא רציונלי כלפי המיניות והחברה שבה אנחנו חיים, שנראית ככל הנראה בדרך להתדרדרות, בלי קשר למי ייבחר האם כחבר כנסת, נשיא או כראש ממשלה.