כמובן שיש גברים שיש להם מגע מיני עם גברים.
אך לא כולם מזהים את עצמם כהומואים או bisexuals.
במילים אחרות, חלק מהגברים הללו אינם רואים את עצמם כהומואים או bisexuals, ולא מתארים את עצמם כך בעצמם.
גברים שיש להם מגע מיני עם גברים ומזדהים כגאים או bisexuals—זה קל להבנה. אך גברים שנוהגים לקיים יחסי מין עם גברים אך מגדירים את עצמם כישרליים או הטרוסקסואלים הם סיפור מורכב יותר. וישנם מאות אלפי אנשים כאלה ברחבי העולם.
בעצם, חוקרים, אנשי בריאות מקצועיים ועובדי שדה נתקלו בתופעה זו כל כך הרבה עד שהוחלט לפתח קטגוריה חדשה—MSM, או “גברים שיש להם מגע מיני עם גברים”. דוגמה נוספת היא גברים בקהילה השחורה שנכנסים ל”on the downlow”, מונח סלנג המתייחס לגברים שמנהלים חיים הטרוסקסואליים פומביים ומסתירים פעילות מינית עם גברים.
בעולם שבו במשך אלפי שנים שנאו את ההומואים ואת הנטייה המינית שלהם, זה לא מפתיע שגברים רבים חשים צורך להסתיר את זיהותם המינית. אך מה לגבי אנשים שמתקשים להודות בפני עצמם שהם נמשכים לנטייה גברית? ומה עם אלה שיש להם מגע מיני עם בני מיןם ומשום מה מתמודדים עם בושה, ומבטיחים לעצמם שיותר לא יחזרו לזה—ועדיין מרגישים את הרצון לחזור לכך?
היסטוריה עולמית מלאה באירועים של גברים מובילים שהפיצו שנאה ללהט”בים ולנטייתם המינית, ובסופו של דבר נתפסו במעשים הסודיים שלהם. דוגמות כוללות סנאטור אמריקאי, מנהיגים דתיים, נציגי קונגרס, מושלים, ופסיכולוגים שזוהו בפעילות חבויה. בכל המקרים, הייתה ההפתעה גדולה: גבר נורמלי שנמצא במגע עם גברים? איך זה משפיע על החברה וההקשר התרבותי? זה מעלה שאלות על ההבדלים בין ההצהרה החיצונית לאמת הפנימית.
רבים באמריקה לומדים ליחס שנאה ללהט”בים, גם אם הם עצמם כאלה, וגם כנגד אנשים שאינם “מסוגננים” מספיק. צעירים ומבוגרים כאחד, לרוב מתקלים באמירות על “גאים” או גברים שאינם מציגים תכונות “גבריות” מסורתיות. גברים שמלאים בחוסר ביטחון בגבריות שלהם נוטים להיות הכוכבים של בדיחות על “פגים” ולא פעם גם המטרידים הכי מעצבנים במקומות ציבוריים.
אנשים שמתמודדים עם חוסר ביטחון לעצמם מנסים לפצות על כך בדרכים שונות, לפעמים מבלי להיות מודעים לכך. חלקם יגידו דברים שמזלזלים בלהט”בים, אחרים ינהגו באגרסיביות, ולפעמים הם פשוט ינסו להסתיר את עצמם בפינה חשוכה של החברה. אבל ככל שהם מנסים להסתיר את הנטיות שלהם, כך עולה הדחף לפעול מתוך כילות ואותנטיות—לעיתים באופן שיוכיח כי הם יותר אמיתיים ממה שהחברה מאפשרת.
זו נקודה שבה אנשים עלולים להסתכן יותר, כשהם מוצאים את עצמם באיזשהו רגע מתנהגים בניגוד לתדמית הציבורית שלהם, ואולי אפילו כנגד הערכים האישיים שהם מצהירים עליהם. במצב כזה, הם עשויים לומר שהם “לא יכלו לעצור את עצמם”—ומצב כזה דורש אמפתיה, שכן המאבק הפנימי שלהם מלווה בכאב עמוק. זאת לא עוינות פוליטית או רוע, אלא תוצאה של מצוקה פנימית שמבקשת הבנה והכלה.
בעולם שבו כמעט כל אחד נושא אתו חלקים מסוימים שיכולים להגדיר אותו כ”חסר תיחום” או חשופים לשיפוט, אפשר למצוא אלמנטים של חוסר נוחות ביחס למיניות שלנו—הפנטזיות, ההעדפות, חלקי גוף, החלטות שהתקנו בעבר, או אמונות דתיות שאנו מפרים לעיתים. בתרבות שבה קיימת ביקורת קשה על סטנדרטים של נורמליות מינית, כל אחד עלול להתפס כנסתר, וזה מעלה את מפלס הבושה וההסתרה.
הבעיה המרכזית שאנו מתמודדים איתה במישור המיני אינה בהכרח הנטייה עצמה, אלא התחושת בושה הנלווית, ההסתרה שמביאה לבידוד, ולפעמים התנהגויות חוזרות או נסיונות להסתיר את העצמי האותנטי שלנו. ההימנעות מלשמוע את הקול הפנימי או מהזהות שלנו מובילה לתרבות של סודות ותחושת ניכור.
החשוב הוא לא להיכנס לשיפוט של הנטיות המיניות, אלא להכיר בכך שאין תמהיל אחד בלבד של מיניות שנחשב “נכון” או “לא נכון”. כל המיניות האנושית היא בגדר רב-גוניות, ומגוונת בכל כך הרבה דרכים, מבלי שניתן להכניס אותן לתוויות חד-משמעיות. אם ננהג בכנות, בהסכמה ובאחריות, נוכל להבין כי בכל אדם טמון עולם שלם של רגשות, חוויות והעדפות, וכל זאת במלוא הגיוון והעושר שלהם.