בוב ו anne נשואים כבר עשר שנים, באופן כללי עם יחס לא כל כך מאושר. אין להם ילדים. הם עוסקים בשתי קריירות מלאות ולחוצות, שעדיין לא הגיעו לשלב ההתחלה, אך מתקיימות באופן שמתקדם באיטיות רבה מדי.
בחודש האחרון, אנה גילתה באחורי מגירת הגרב של בעלה צעצוע אנאלי ופחדה מאוד. לאחר מכן, היא עברה על חיפושיה באינטרנט ומצאה כי הוא חיפש סרטונים של תעבורת מגדרית, מה שהגביר את חששותיה והפך אותה לחרדה עוד יותר. בנוסף, היא מצאה כי חיפש באתרים שונים על כך שגריסות מטורונטו, עיר מגוריהם, שמאוד מפתיעה שכן היא שייכת לעיר הקטנה הסביבתית שלהם.
ברגע שהרגשה שהביטחון שלה נכנס לסכנה, היא קראה לו פרברטי ואינו נאמן, ועזבה את הבית. היא מרוסקת, כואבת, כועסת, מבולבלת, ומצהירה כי היא “מאוד לא מרגישה אמון – אולי פגעה לנצח.”
בינתיים, בוב טען כי היא “משוגעת,” וכי היא חסרת הבנה לגבי מהות המיניות האנושית. הוא מבולבל לגבי ההשלכות של ההתנהגות והתחושות של אנה, ולגבי היכולת שלו לסלוח על הפריצה לפרטיות והנטיות הלא שגרתיות. הוא אומר כי אינו בטוח אם יוכל אי פעם לסלוח, ומביע סימני תסכול ואי אמון כלפי אנה.
שניהם שלחו לי מייל בשבוע שעבר, וביקשו שיערוך שיחת סקייפ לצורך הבהרות ולמען יישוב הסכסוך.
במקרה, הם פגשו שני מטפלים ועוד כנסייה, אך זה לא עזר להם; להיפך, נראה שהכל הולך לכיוון של גירושין. הם חיפשו באינטרנט והחליטו לפנות אליי לטיפול.
השיטה שלי שונה. יש לי ניסיון קליני רב בתחום, ולאורך השנים אספתי ידע רב שאוכל לחלוק, אך יותר חשוב – הקשבתי. אני נמצא במצב נייטרלי, חופשי מכעס, כאב, חרדה, בלבול או תחושת דחייה, בניגוד אליהם שמרגישים כך. זה מקשה על ההאזנה ההדדית שלהם.
הסברתי להם שהרבה פעמים זוגות לא מצליחים להקשיב באמת אחד לשני, לא כי הם אנשים רעים או חוסר אכפתיות, אלא מפני שהם מוצפים רגשית. הצעתי לכל אחד מהם לנסות להיות סימפטי יותר כלפי מצב המורכב של בן הזוג השני.
שאלתי את אנה למה היא דואגת, והיא תיארה תחושות מעורבות של פחד, חוסר ביטחון, חשש מ betrayal עתידי. היא סיפרה שהיא חשה בהחלשות של הקשר ביניהם במשך שנים, שהתחילה עם חוסר שקט לגבי ההתנהגות האלכוהולית של בוב, והמשיכה עם המעשן מריחואנה בלילות.
בוב, שהיה נחרץ יותר, התעקש שמפעיל המחשב שלו לעיתים קרובות פשוט “רוכש הצצה” ולפעמים גם מעודד את עצמו בפעולות מיניות עצמאיות. אנה תיארה את ההרגשה שלה כבודדה ומבודדת, מה שהביא אותה לחרדה גדולה לגבי העתיד של הקשר המיני ביניהם.
במהלך השיחה, היא תהתה אם הפנטזיות והמעשים שלו משקפים משהו חבוי בתוך מציאות חייו, ואם הוא חושף משהו עמוק יותר ממה שהוא מנסה להסביר. היא הייתה כעוסה וטענה כי היא לא רוצה מין עם אדם שלא אוהבת, וכי הוא “מטורף” כי הוא מסוגל לחלום על מין עם טרנסקסואל או עם זרים שלא מוכרים לה.
במקום להסביר את הפנטזיות שלו, הוא נראה מנסה להגן על עצמו, ומסרב לדבר על המחשבות היוצאות דופן שצצות לו. אני הסברתי לו שאפשרות קיומן של פנטסיות רבות ומגוונות היא טבעית, ושלעיתים קרובות יש הבדל בין הפנטזיה לבין הרצון הממשי לבצע אותה במציאות. הפנטזיה היא חלק מהגוון הרחב של חוויות חיפוש העניין וההתרגשות, ולא תמיד משקפת כוונה או נכונות לפעולה בפועל.
הוספתי כי חוויית הפנטזיות היא שונה לאנשים שונים, ושהגיוס המיני אינו תמיד תואם את הרצון או הכוונה בפועל. לפעמים, אנשים מרגישים צורך בחוויות שאינן זמינות במציאות, וכאן הפנטזיות משמשות כמנגנון תסכול והזדהות סימבולית עם רצונות ואפשרויות שלא קיימות.
הצעתי גם לבוב לקבל את הפנטזיות שלו במקום להרגיש שהוא חייב להסתירן, והמלצתי לו לדבר עם אנה בכנות על התחושות והסקרנות שלו, ולא להסתיר את מחשבותיו. כך היא תוכל להבין טוב יותר את עולמו הפנימי, ואולי להפחית את תחושת החשדנות והחשש שיצר במערכת היחסים.
לגבי אנה, הסברתי שלה אם היא מרגישה שזה מקשה על הקרבה, אולי כדאי לה לבחון את תפקידה ומניעיה במקום לתקוף את האישום המיידי. יש צורך בהבנה שמתוך ההקשבה והאמפתיה, יהיה אפשר למצוא פתרונות שמגשרים על הפערים ביניהם.
סיימתי בהמלצה ששניהם יפנו לדבר באופן פתוח וכנה על רגשותיהם, על הרצונות והפחדים – לפני שמגיעים להסברים מסובכים או להאשמות הדדיות. כששומעים קולות של ‘סוס’ במקום ‘זברה’ – קל יותר להבין את המראה האמיתי של הבעיה ולפעול לפתרונה.