כאשר המשלחות יתמקמו בנמל התעופה הבינלאומי של קליבלנד לקראת ועידת המפלגה הרפובליקנית בשבוע הבא, הן יוכלו לצפות לשמוע הצהרה דומה לזו: “בעת שמטוסנו נוחת בקליבלנד, הנוסעים מתבקשים לכוון את השעונים אחורה ב-15 שנים”.
הנושא שנדון במסמך המפלגה הרפובליקנית המדובר מציג את עצמו כמי שגדול הרבה מעבר לתקופה שלו. הטקסט כולל קריאות לביטול ההכרה בנישואים ללהט”בים, תמיכה בטיפול “שינוי” שנוי במחלוקת (ששואף ל”שנות” הומואים ולסביות), דרישה לאיסור כניסה למקומות שירותים הנמצאים בהתאמה למין הילדתי ועוד, יחד עם קריאה לכריתת הפלות או להפוך אותן לבלתי נגישות ומסובכות עד כדי חוסר אפשרות אמיתית לקבלן.
המסמך גם מגדיר את הפורנוגרפיה כמשבר בריאות הציבור, היות והיא “הורסת את חייהם של מיליונים”, ומציג קריאה למדינות להיאבק באיום הציבורי הזה באמצעות הגברת הצעדים לשמירה על בטיחות ובריאות הילדים.
אלו הם ביטויים נוקבי ומאתגרים, המשקפים התבטאויות שהיו נדירות או בלתי קיימות לפני ארבעים שנה. באותה תקופה, המושג “פורנografi” היה נתפס כבלתי מורה, והדיון סביבו עסק בעיקר באיסור, בשמץ של טאבו מוסרי ובעונש על שימוש בו. הטענה בקלות הושמה על התביעה ששימשה לחריצת דין על פי הכתוב בתנ”ך נגד עלאן, שהפרשנות הרווחת אליו הייתה כי הוא נענש על סירוב לשתף פעולה בנישואי לוויראט, ולא סיבה של טומאה או זימה.
היום, גישות ביקורתיות כלפי פורנוגרפיה נהפכו יותר למודגשות סביב סוגיות של תועלת ציבורית ומסוכנות. במקום להימנע מהשאלות של מוסר, הטענה היא כי השימוש בפורנוגרפיה מפורש כמסכן את המשפחה, את הקהילה, את ילדים, ואת החברה בכללה. הפורנוגרפיה נתפסת כגורם מסוכן שמחולל פגיעה רחבת היקף, והשימוש בה אינו עוד פרטי בלבד, אלא נחשב כפעילות שיש להשקיע בה אכיפה ומאבקים חברתיים.
כתוצאה מכך, קבוצה רחבה של גופים וארגונים, כולל תומכי נישואים בהסכם, חסידי המאבק בהתמכרות לפורנוגרפיה, ואחרים החולקים טענות על השפעות פסיכולוגיות או פיזיולוגיות, מגדילים היום את הדיון באופן דרמטי. הם מדברים על פורנוגרפיה כאילו הייתה תופעה חדשה לגמרי, שמתנכלת לחברה בכללותה ומחוללת נזקים שהיסטורית היו קיימים גם לפני עידן האינטרנט.
בהקשר זה, חשוב לציין כי נתונים סטטיסטיים של הממשל הפדרלי מצביעים על כך שלמרות הקונספציות של עלייה באלימות המינית, שיעורי האונס האמיתיים נמצאים בירידה או נותרו קבועים מאז הגעת האינטרנט לבתים הפרטיים – והדברים אינם תואמים את ההנחות המוסריות או הסנטימנטליות המופיעות בטקסטים החדשים הללו.
בנוסף, ישנה נקודה חשובה שצריך לקחת בחשבון במקרה של השפעותיה של פורנוגרפיה על צעירים: ההורים האמריקאים נעשו רופפים וקונים את הרעיון כי חינוך מיני בבתי הספר לא מספיק ממצה, תוך שהתוצאה היא שהם נמנעים מסיוע או מלווי הורים בנושאים שמעסיקים את בני הנוער. במילים פשוטות, כאשר ילד מקבל טלפון חכם ונכנס לעולם של תכנים מיניים כמו פורנוגרפיה מבלי לקבל הנחיה ותמיכה ראויה – האחריות אינה על הפורנוגרפיה, אלא על ההורים והחברה שממערכת החינוך.
במישור הפוליטי, יש לא מעט דמויות שמנסות להחזיר את ההיסטוריה אחורה, לקבוע חוקים מעודדים צנזורה והגבלות על חיי הפרט ומבצעים צעדים שמונעים מיבואים של תרבות ומבנה חברתי פתוח. לדוגמה, ניסיון לאסור מופעי תיאטרון, להחרים אירועים שקשורים בנושאים של זהות מינית, או לחסום חוקים שמאפשרים זכויות לזוגות חד-מיניים. אלו כולם צעדים שמקשים על השקיפות והכנסת השינויים החברתיים, ומביאים לסכסוך מיותר ולהתנגדות תזרימתית בחברה.
ברקע, עומדים אתגרים קיימים כמו אי-היציבות בפוליטיקה העולמית, המשבר האקלימי, אכזבות מהממשלה, ירידה באיכות החינוך הציבורי והתחושות הכלליות של הצטברות של בעיות חברתיות ושעות עבודה משולבות של לידות ודרישות כלכליות. במצב כזה, בוחרים חלק מהקהלים להתמקד באידיאולוגיות המגבילות את חירות הפרט, כאילו זהו הפתרון היעיל ביותר לבעיות החברה.
לסיכום, נראה כי במצב הנוכחי, המפלגות השמרניות מבקשות להחזיר את השלטון על חיינו הפרטיים ולחסום אלמנטים שמעוררים חשש או מחאה חברתית, בניסיון לשמור על סדר חברתי מבלי להתייחס לבעיות העמוקות יותר הפכו שמפעילות גורמים חיצוניים ופנימיים.