בחלק מהמדינות בארה”ב, חקיקות חדשות השפיעו על זכויות הנשים והזכות להליך הפלות רפואי. לדוגמה, באינתנה, הוחלט לחוקק חוק שנחשב לחד-צדדי ומגביל במיוחד את האפשרויות לבצע הפלה כאשר הסיבה היא חריגות גנטית של העובר, כגון תסמונת דאון. החוק התייחס לכך שהפלה בשל אבחנה של תסמונת דאון תיחשב לבלתי חוקית, והחוק אף ציין במפורש שמקרים של הפלה בגלל מצב גנטי כזה אינם יתקבלו כהסבר לגיטימי. אלא שהשבוע, שופט פדרלי הכריז על החוק כבלתי חוקתי, בטענה שהחוק חותך בצורה נחרצת את הזכויות האישיות של האינדיואלים ומנוגד לחוקה האמריקאית.
גם אם אתם מאמינים שהגבלת ההפלה צריכה להיעשות במסגרת זמן מוגדרת – לדוגמה, עד ליכולת של העובר להישאר בחיים מחוץ לרחם – החוק שהוטל עליו, שנפסל כעת, היה מהווה התערבות חודרנית מדי בפרטיות של נשים המתלבטות על הליכים רפואיים אישיים. החוק נתן לממשל את הכוח לשפוט את המניעים, הערכים ואורח החיים של תושבי המדינה, ואף קבע כי במקרים מסוימים הסיבה שבחרה האישה בהפלה לא תזכה לאישור, אלא תיחשב ל”לא מספקת”. זאת פעולה שהופכת את ההליך הרפואי הפרטי לנושא פוליטי, כשהמדינה מונעת מנשים את הזכות לבחור את דרכן.
הדמיון לדיון על חוקים בנושאים אחרים ברור: רוב האנשים יתקוממו אם חוק כזה יוחל על תחומים של נהיגה, ניתוחים או רכישת כלי נשק. לדוגמה, ייתכן שיאמרו: “את יכולה להצטייד שתלי שד כדי לשמור על בעלך, אך לא כדי לקדם קריירת דוגמנות הלבשה תחתונה;” או “את יכולה לקבל תרומת דם כדי להחלים ולחזור לעבודה כמזמינה שיקוי לוהט, אך לא אם את מיועדת להיות עקרת בית”. החוק שנפסל קבע כי הממשלה תוכל לשפוט האם הסיבה של האישה להפלה מספקת, ולשם כך, קבע כי סיבות מסוימות לא ייחשבו כמידת הערך הדרושה להיתר.
אמנם “שמרנים” לכאורה יטענו שתמיכה בחוק כזה מצריכה תעודת כנות מוחלטת או ערכים שמעל ללוגיקה ולחוק, אך במציאות, רוב הקונגרס באינתנה (שמדינתה מונה כ-2% מאוכלוסיית ארה”ב) מבודד על ידי גופי תעמולה כמו ועדת החיים הלאומית, מה שמערער על מידת ההלימה שלו עם עקרונות ההגינות והחוק.
בנוסף, קיימות מדינות בהן אסור לבצע הפלה חוקית אלא אם כן הסיבה היא סוג של סיכון מיידי לחיי האישה, למשל, בשל הריון מרובה עוברי. לעיתים, חוקים כאלו כוללים סילופים מדעיים ומוסריים, ומציגים את ההפלה כמעשה של רצח עובר, גם במקרים שבהם ההחלטה היא פרטית מאוד ובלתי תלויה בגורמים חיצוניים.
דוגמה לכך היא חוקים שנועדו לאסור הפלה על בסיס מין עובר, מוצא אתני או גנטי. תופעה זו משקפת את הניצול הפוליטי הציני של הרעיון של “הגנה על החיוביות של תורשה” כדי להשיג מטרות שלא קשורות ישירות לזכויות האישה או לרווחת המשפחה. לרוב, חוקים אלו נועדו להציג קמפיין של הפחתת הפלות אך בפועל הם משמשים לריסון גישה לנתיבי בטחון ומוסריים של נשים וקהילות.
לדוגמה, קיימות חקיקות שמטרתן להיאבק בהריונות שנגרמו בעקבות אונס, אך הן מנסות לגבש חוקים שמאפשרים או אוסרים הפלה לפי קריטריונים שאינם תמיד הוגנים או ברי קיימא, כולל חשיבה על ההשלכות החברתיות של הפלות שנוגעות לקיום הבן המין או שורשים אתניים.
לעיתים, החקיקה מתייחסת לתרחישים מעטים מאוד, כמו מקרה שבו מגלים תסמונת דאון. במקרה כזה, יש פחות מ-10,000 הריונות בשנה בארה”ב שמוגדרים ככאלה. מתוך אלו, חלק קטן יחסית מסתיים בהליך הפלה, ואחוז ההפלות בארה”ב בהקשר זה נמוך, ומדינות כמו אינדיאנה מצפות לכ-200 מקרים בשנה בלבד.
ישנן עמדות קיצוניות שנאבקות באימוץ של זוית ראייה שאינה רואה בהפלה מצב של חיים שצריך לשמר, וטוענות כי הפלות שנעשות בגלל תסמונת דאון במהותן “מוחקות” חלק ניכר מקהילת הילדים עם תסמונת דאון – טענה שלעיתים משתמשים בה כדי לחזק את ההכרה שההחלטה אינה רק רפואית, אלא גם חברתית, פוליטית ומוסרית.
במקרים רבים, אנשים המתמודדים עם הפלות עושים זאת בתור תהליך של קבלת ההחלטה והשלכותיו הרגשיות. יש הטוענים שמוטב שהמדינה לא תדרוש מהם לקחת חלק בטקס התייחסות או קבורת ההפלה כאילו מדובר באירוע של רְעוּת, מכיוון שזה מעלה רגשות קשים ומעמיק את ההשפעות הרגשיות והמשפחתיות של ההחלטה.
החוקים שמחוקקים היום במקומות רבים הם קשים מאוד כלפי נשים שבוחרות לעבור תהליך של הפלה חוקית ובטוחה, ומוסיפים דרישות מורכבות כמו קבורה או שריפה של ההיריון המופל, שמטרתם בדרך כלל ליצור מכשולים ולהרתיע נשים מלהגיע להליך.
המעמד של המחוקקים האידיאליים – בעיקר המושפעים מקבוצות שמרניות – נראה שהפנים שלהם מכוונות לצמצום התפקיד של ממשלה בכל הנוגע לזכויות אישיות, תוך כדי ניסיון להקטין את השפעתן של חירויות הפרט. הם פועלים ליצירת חוקים שמגבילים את הבחירה של נשים ומאפילים על הזכות להחליט על הגוף שלהן, באופן שגורם להן להרגיש שהן נאבקות בתוך חומת חלק הצללים של מדינה שמזהירה אותן בפלישה פרטית למרחב הפרטי שלהן.